"מוסיקה, ללב היא חודרת ומדליקה את כל הנשמות וגם מדביקה בקצב רוגע את כל הגוף ואז מתחשק באויר לעוף."
צביקה פיק
במוסיקה יש הרבה ממה שחסר לנו היום. משהו שמחבר. אפשר להתחבר דרך עשיית מוסיקה או הקשבה לה. הקשבה עושה נפלאות. יש היום הרבה הקשבה – אבל בעיקר לעצמנו בלבד – לא לזולת, לא לצד השני לא למשהו שאיני רוצה או חושב שמסוגל לשמוע. סוג של אטימות בגלל איך שאני תופס את הצד השני. גזענים..בוגדים...ואת התוצאה אנחנו רואים.
כשהתחלתי לנגן בהרכב אחרי שרוב חיי ניגנתי פסנתר וקלידים לבד, המתופף כל הזמן היה מתעצבן עלי. אתה לא בקצב!!! אתה לא איתנו!! לא הבנתי מה הוא רוצה. יש לי שמיעה מצוינת ואני שולט בכל הקטעים שאני מנגן. גם בקצב!! אחרי תקופה ארוכה למדתי להקשיב. לתופים, לגיטרת הבאס, לגיטרה החשמלית, לזמרת. זה מחייב להפסיק להיות מרוכז בעצמך ובהרמוניות הנפלאות שאתה מפיק מהקלידים וללמוד להשתלב.
ביל אוונס מגדולי הג'אז התראיין על ההרכב שלו. המראיין שואל – אומר: אתם בטח מתאמנים המון ביחד כדי להגיע לרמה המושלמת של הנגינה שלכם. ביל אוונס מסתכל עליו במבט תמים ועונה – אנחנו לא מתאמנים יחד. המראיין הנדהם שואל: אז מה כן? וביל אוונס עונה לו – אנחנו פשוט מקשיבים אחד לשני. זה סוג ההקשבה אליו אני מתכוון..ואז אולי נוכל לעוף כמו בשיר המופלא של צביקה פיק.
ללמוד להקשיב. באמת. זה אפשרי – מניסיון אישי.
