ככל שעובר הזמן, מתחוור לי שבעבודה כיועץ, האתגר הגדול באמת הוא איך לאפשר מקום ועיבוד לקושי הרגשי שהולך ומתגבר בתקופה זו ולא מקבל מקום מתאים לעבודה ועיבוד בארגונים רבים.
זה לא נעשה מכוונה רעה – להיפך, יש הרבה רצון טוב ומוטיבציה בארגונים לחשוב איך להשתפר ולעבוד טוב יותר. בניגוד למשימה שהיא ברורה ומדידה, כשעוסקים בתחושות, מחשבות ורגשות זה מחייב להיות בעמדה שונה. רגשות הם תחום של אי ידיעה ומקום פחות ברור. סביבה של ערפל.
חוסר ודאות מפגישה כל מנהלת ומנהל עם חלקים מופנמים - אישיים שמשפיעים על יכולתם להתמודד עם המצב. קחו מנהל שכבר 3 חודשים לא התראה פיסית עם עובדיו למעט בזום. לתחושתו הוא הולך ומאבד את האחיזה הניהולית בעובדיו, יש לו תחושה שהמוטיבציה של העובדים הולכת ופוחתת וקשה לו לראות איך להשיב אנרגיה ותשוקה לעבודתם ולעבודתו. "אי אפשר לעבוד במצב מלחמה לאורך זמן".
אז מה עושים?
יוצרים מקום לשחרר את המצוקות והלחצים שנצברים. זה יכול להיות לפני כל מפגש עבודה ובסופו או כמפגש נפרד שמיועד לכך. אפשר בשיטת "עשה זאת בעצמך" ואפשר לבקש עזרה מקצועית בעבודה על החלקים האלו.
מה רע בזה שנשאיר את החלקים המורכבים והלא ברורים האלו בצד?
אולי לא יקרה כלום. אבל תהיו ערניים להתנהגויות ותגובות לא רציונאליות של העובדים והמנהלים שלכם. לפעמים כשלא מדברים על משהו מתנהגים אותו וזה ברוב המקרים פוגע באנשים ובעבודת הארגון,
לפעמים בצורה אנושה. בהצלחה!